מתוך הבנה שאנו שותים על מנת לשרוד (ובהמשך ע"מ לחיות טוב יותר ולספק לגופנו את כל צרכיו), פותחו שיטות שונות של טיהור מים המציעות מים צלולים, נקיים וטהורים – ונגישים בכל עת.
האם מי ברז אינם טהורים מספיק לשתייה?
המוניטין הלא מזהיר שיצא למי הברז בישראל הוליך רבים לאורך השנים למציאת מוקרות חלופיים של מי שתייה. רבים מצאו זאת בדמות מים בבקבוקים, עד שנאספו טענות כנגד היותם של בקבוקי הפלסטיק בבחינת אפשרות לסכנה בריאותית, היותם של המים בהם לא טריים לעיתים ואחרי מסע ממושך, חדירה אפשרית של קרני שמש למים ועידוד צמיחה ביולוגית בהם (בטח הכוונה למיני אצות), וכמובן זיהום הסביבה האדיר לו גורמות הטונות של הפלסטיק שנאלצת משפחה רגילה להשליך אם אינה עושה שימוש בברז (ונניח לטענות על ייבוש מעיינות ואתרי טבע).
אז מה עושים? 
כאן נכנס לתמונה טיהור מים. תהליך טיהור המים יכול להיעשות במספר שיטות, כאשר אוסמוזה הפוכה היא אחת המקובלות והידועות ואשר בסופה מוענקים ללקוח מים נקיים וטעימים – לרוב ינבעו אלבה מתוך מיני בר יוקרתי, שיכול להעניק אותם רותחים או קרים ללא מאמץ מיוחד נוסף. כעת קל להבין מדוע מעמדם של מי הפלסטיק הולך ומצטמצם ומדוע הפכו שיטות מתקדמות של טיהור מים לאופציה הטובה ביותר לשתות בכיף.
ישנם גורמים רבים המפריעים לנו להינות ממי השתייה בברז, או לחלקנו לפחות. ישנם מקומות בהם מי הברז הם רעננים וטעימים ואף נקיים ואיננו מחפשים טיהור מים – וזה נהדר. מצד שני, ראשית איננו יכולים לדעת זאת לבטח אף פעם, מהי באמת איכות המים, ושנית, אם הייתם גרים במקום כזה לא הייתם קוראים שורות אלו.
אם אנחנו מדברים על מים מטוהרים ומזכירים פרמטר נוסף, הרי שזוהי הטריות ואיכות המקור. מבחינת טריות, טיהור מים עובד על מי הברז הנובעים כעת – וכאן היא בשיאה כמובן, ומבחינת איכות המקור, הרי שבכל זאת מדובר במים שעברו את מיטב הבקרות שמציעה המדינה (ע"י מקורות) וכך אנו בעצם מתחילים מרמה גבוהה יחסית, ואז עוד עולים מעלה לכוון של מים נקיים, צלולים, בריאים, טריים וטעימים –- בכל בית ובכל מיני בר, בנוחות ובאלגנטיות, ובעיקר גם בלי לסחוב…